עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
תחיו....ותנו לחיות
חברים
The darkהדס
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מאי 2016  (3)
המראה...מטעה


הלבד
23/05/2016 19:04
NoName
אני מוצא תעצמי יושב בחדר בוהה מול הפאלפון ומחכה לאיזה שינוי...להודעה לשיחה למשהו!
אבל כלום..אני נשאר עם המחשבות המטרידות שרק הולכות ואוכלות לי תמוח כן תעשה לא תעשה זה טוב זה לא טוב...
להתייעץ עם מישהו? בשביל מה כל אחד מסתכל עלי בפרצוף.."וואלה אחיי אני מבין אותך חברה שלי ..........."
הכל מסתכם בזה שהם תקועים במין בועה של החברה הכל קשור לחברה...
ואם כבר אני פונה לידידה..אז איכשהו זה עובר לבסוף שאני מייעץ לה מה לעשות
זה כזה דפוק!! שפונים אלי תמיד יש לי מה להגיד איך לעזור לגרום לדברים להשתנות!
לא עוזב ולא נכנע עד שאני מוצא פיתרון או פותר תבעיה.
אבל שזה מגיע אלי...איכשהו הכל מתפקשש שום דבר לא מסתדר כל הפיתרונות שהצעת לכולם לא עובדים
אתה תקוע עם בעיה שאין לה פיתרון וגם עד שכבר אתה אומר לעצמך.."יאללה בוא ניפתח" נדבר עם מישהו קרוב
גם ככה קשה לך אתה יודע שאתה תשב ותשמע שטיות או תבזבז תזמן שלך..אתה בכל זאת נותן לזה צ'אנס
אבל כרגיל..שום דבר לא הולך כפי שתיכננת ובמקום לענות לפחות על שאלה אחת מתוך 3 2 אתה חוזר עם מאגר של שאלות
בניית לעצמך ביטחון בינת אולי דרך..במקום זה חסרת מפוחד...מבולבל ואפילו בחשק לוותר...
יש לך מטרה היא כל כך רחוקה..אתה בונה אמצעים מתכנן דרך ובסופו של דבר 
אתה נתקע במכשול שאפילו לא תלוי בך!! מה שנשאר לך זה להסתכל על המכשול ולצעוד חזרה אחורה...
אף אחד לא מבין את התיסכול שלך אף אחד לא יכול לעזור לך...

מתוך עשרות שאלות שיום יום אתה מנסה לענות עליהן ולמצוא פריצה! למצוא דרך להתקרב ולדבוק במטרה
שאלה אחת נותרה...מישהו מחכה לי היי שם בפסגה ? 
5 תגובות
הפתעה
22/05/2016 20:05
NoName
טוב אז אחרי שממש הופתעתי לגלות שיש פה קהילה מדהימה שבאמת מהירה והגיבה לי שבאופן מסויים הייתי פסימי לגבי הבלוג
קבלתי המון חיזוקים ותמיכה הפכתי באופן מוחלט לאופטימי ובזה אני אמשיך לכתוב על עצמי עוד קצת

ישבתי בזמני הפנוי ככה דפדפתי בין הפוסטים והיה משפט אחד שמאוד ככה לקחתי ללב

"לא להפסיק לכתוב!"

אז החלטתי לשבת להמשיך לכתוב על עצמי ולשפוך את מה שעובר עלי בתקופה הלא קלה בתקווה לשחרר קצת מעול..

אני נמצא במסגרת הצבאית שהיא לא קלה מערכת נורא אטומה כללים לא הגיוניים ועם מעט מאוד מחשבה...
עליך לבצע את הפקודות המטילים עליך עם מעט מאוד שעות שינה...
המון שטח ואבק ציוד כבד שעות על שעות עבודה.
באופן לא ברור זה מאוד מספק ומחזק...אבל בדיעבד גם מאוד שובר ומחליש...

בתור בנאדם שיושב וכותב עכשיו זה קצת מוזר לי אומנם זו פעם שניה שלי אך נורא קשה לי ובו זמנית זה משחרר נורא הידיים רוצות להמשיך לכתוב הראש רוצה להמשיך להוציא ולהוציא לשחרר כמו שאומרים "על הדף"
אני בנאדם שבאמת נוטה לשמור בתוכו את קשייו ושומר תמיד על חוסן למען סביבתו יותר נכון למען המשפחה

לחברים אני לא ממש  מספר לא כי אני לא סומך פשוט , אולי אני טועה במה שאגיד אבל לכל בנאדם יש את הבנאדם היחיד הזה שרק מולו הוא באמת יושב ומדבר ומדבר בלי ריסון ממש בפרטי פרטים...ואני די מקנא באנשים האלה כי אין לי את זה פשוט אין..
אני לא מאמין שיש אשכרה בנאדם שמוכן לשבת ולשמוע את כל השיט שלי ובאמת להתרכז ובסופו של דבר להגיד "אוקיי תקשיב מה שעליך לעשות זה......."

התפקיד שלי בצבא דורש ממני כל כך הרבה אנרגיה כל כך הרבה חיוביות בלראות את החרא כמשהו טוב שלפעמים עלי לשקר לעצמי וזה כל כך קשה..יש לי אחות תאומה שמולה אני מרגיש שתמיד עלי להיות חזק האח הזה שלא משנה מה לא ישברו אותו!

אני סוחב עלי משפחה עם הורים חולים אח לאחיות בלי אחים והמקום הזה שצריך לשמור תדברים בבטן..גורמים לי לפעמים לרצות פשוט לצעוק חזק פשוט לצעוקקק

בת זוג לשאול את זה כך? לא בא בחשבון את התתמימות איבדתי, את הנכונות איבדתי,  הרצון נשאר ...
אחרי אין ספור אכזבות, אין ספור בגידות החלטתי שאני משאיר תעצמי בידיים של עצמי...דואג להשאיר תעצמי עם הרגליים עומדות 
בסופו של דבר מצאתי את עצמי יושב וכותב בלוג לעצמי פורק את על ליבי ומגלה שיש אי שם אנשים שקוראים והופעתי לטובה!

הקרן אור שבקצה המנהרה שנותנת לי עוד כוח גם להרים את הראש והמשיך להתקדם לעבר הלא נודע שמחכה בצד השני

ואני יקדיש שוב תודה לאנשים שבאמת פחות מ24 שעות גרמו לי לחיוך והקדישו את זמנם לקריאה ואף תגובה 

תודה לכם!
13 תגובות
פעם ראשונה
22/05/2016 03:51
NoName
טוב אז אני רושם פה בפעם הראשונה...לאחר תקופה ארוכה שאני שוקל לפתוח בלוג...

בעבר כבר פגשתי אנשים שכתבו בלוגים יותר נכון תפסתי אך שתקתי...לא חשבתי שיש עוד אנשים שעושים את זה היום 
מפתיע לגלות שאכן זה קיים.

בכל מקרה אני לא ממש יודע איך עושים את זה..ואם בכלל מישהו קורא או יקרא את זה אי פעם אך עדיף שכך...ככה אוכל לפרוק את מחשבותיי בלי להסס שאתגלה..

מאיפה להתחיל בכלל אני רוצה לרשום כל כך הרבה אבל אין לי התחלה...

מצטבר אצלי כל כך הרבה כעס ותיסכול יחד! אני לפעמים שואל תעצמי למה לשאוף להיות בנאדם כל כך טוב..כל כך אכפתי כלפי אנשים שממשיכים לאכזב אותך...למה להמשיך להיות מנומס ולדאוג שלסובבים אותך יהיה טוב ויהיה חיוך על הפנים ששבוע לאחר מכן שוכחים את הדאגה שהפגנת כלפם ונותנים לך להתמודד לבד...

לעומת זאת דווקא אנשים שאתה כל כך רוצה להעניק להם יחס חם לדאוג להם ואולי גם לאהוב...לא נותנים לך את האופציה...אני מחשיב את עצמי מהדור הישן...מהדור שהכל היה מוכח במעשים נועזים בדיבורים ישירים ורציניים...לא מפגן של אגו ואני גבר על עם ביצים לא עם "היי מותק בא לך לבוא לשירותים?" 

אני לא מחפש חברים בשביל להתחיל עם בחורות במועדון או חברים שיש אינטרסים אחרים...

אז אני שואל תעצמי למה..למה זה צריך להיות למה שאתה מנסה להיות בנאדם טוב בסופו של דבר הכל יוצא הפוך...

אני לא מהאנשים שאוהב לשבת ולכתוב נפגעתי מבחורה ואהבה כואבת...אבל הדור כל כך השתנה..הכל יותר זול...יותר קל..כבר אין ערך אין מקום להשתקע...משני הצדדים וזה כל כך מתסכל..ולפעמים זה מרגיש שרק אני תקוע מאחור...בעולם שאם אני בא לבחורה ואומר לה שהיא מוצאת חן בעייני והיא מרשה לעצמה לגחך ולא אני לא מוריד מעצמי כרגע..כי באותו רגע הבחורה נחשבת בעיניי כזולה...וזה גם לא כואב כי אני אוהב ישירות...אני יעריך בחורה שתהיה ישירה איתי ותגיד לי שהיא לא מעוניינת 

מה עלי לעשות? להיות אחד שיושב בטלפון ומדבר בו זמנית עם 5 בנות עד שאחת תתפס? לצאת ולתקוף בנות ?
איך מוצאים בחורה שבאמת תעריך ישירות?
איפה מוצאים בחורה כזו לאן ללכת באיזה מקום?
איך...איך עושים את זה לעזאזל!


12 תגובות